הלכה: כָּל שֶׁחַבְתִּי בִשְׁמִירָתוֹ כול'. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. זֶה הַשּׁוֹר וְהַבּוֹר. 4b וְהָאֵשׁ לֹא תָנָה. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. הָאֵשׁ לְהֶכְשֵׁר נְזָקָיו. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְאִין כֵּינִי הָאֵשׁ לְהֶכְשֵׁר נְזָקָיו מְקַבֵּל עָלָיו הַהַתְרָייָה בְדַעַת זוֹ וְלוֹקֶה. מַאי כְדוֹן. הָאֵשׁ לְהֶכְשֵׁר נְזָקָיו מְקַבֵּל עָלָיו נֶזֶק צַעַר רִיפּוּי שֶׁבֶת וּבוֹשֶׁת.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' תני ר' חייה זה השור והבור. הכי איתא בתוספתא ריש מכילתין כל שחייבתי בשמירתו חייבתי בנזקו זה השור והבור שנתחייבתי בשמירתן. בשור שלא יצא ויזיק ובבור שיכסנו:
והאש לא תנה. אמאי לא תני נמי אש שג''כ הוא חייב בשמירתו ובנזקו:
האש להכשר נזקיו. הך להכשר נזקיו אינו כמו בעלמא דקרי ליה הש''ס לנזקי ממונו הכשר נזקין כדאמר הכא לעיל בריש הלכה א' ובהרבה מקומות וכן בגיטין ריש פ' הנזקין אבל כאן להכשר נזקיו קאמר הכשר לנזק שלו הבא מכחו וכמ''ד אשו משום חציו דאיהו קעביד והוי כזורק חץ דקרא קרי ליה המבעיר לאפוקי שור ובור שהן ממונו והלכך לא קחשיב לאש בהדייהו:
ואין כיני האש להכשר נזקיו. א''כ שאתה אומר אש משום חציו:
מקבל עליו ההתרייה בדעת זו ולוקה. דרך שאלה הוא אם כחציו ממש הוא וכחובל בידים ואם האש עברה והזיקה את האדם וחבלה בו ובעל האש קיבל עליו התראה על מנת כן אם הוא לוקה בשביל חובל בחבירו:
מאי כדון. מאי הוי עלה:
האש וכו'. וקאמר הש''ס דלענין זה הוי כהכשר נזקיו שלו וכחציו שאם חבל בחבירו מקבל עליו לשלם החמשה דברים כדין שאר חובל בחבירו ואינו לוקה:
הִכְשַׁרְתִּי בְּמִקְצָת נִזְקוֹ כְּהֶכְשֵׁר כָּל נִזְקוֹ. זֶה הַבּוֹר. דְּתַנֵּי. חָפַר בּוֹר עֲשָׂרָה טְפָחִים וּבָא אַחֵר וְעָמַק בּוֹ טֶפַח הָאַחֲרוֹן חַייָב. רִבִּי אוֹמֵר. אַחַר הָאַחֲרוֹן לְמִיתָה וְאַחַר הָרִאשׁוֹן לִנְזָקִין. אָמַר רִבִּי יִצְחָק. כֵּינִי מַתְנִיתָא. אַחַר אַחֲרוֹן לְמִיתָה וְאַחַר שְׁנֵיהֶן לִנְזָקִין. חָפַר בּוֹ עֲשָׂרָה טְפָחִים וּבָא אַחֵר וְסִייָדוֹ וְכִייָרוֹ שְׁנֵיהֶן חַייָבִין. מִפְּנֵי שֶׁסִייָדוֹ וְכִייָרוֹ יְהֵא חַייָב. בְּשֶׁאָמַר לוֹ. סוֹד אֶת הַ(בַּיִת) [בּוֹר] הַזֶּה וּקְנֵה אוֹתוֹ. דָּמַר רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. שְׁמִירַת נְזָקִין כִּשְׁמִירַת קִנְייָן. אָמַר רִבִּי סִימוֹן. תִּיפְתָּר בְּחוֹפֵר בַּחוֹלוֹת. דְּתַנֵּי. חָפַר זֶה עֲשָׂרָה וְזֶה עֲשָׂרָה זֶה עֶשְׂרִים וְזֶה עֶשְׂרִים זֶה מֵאָה וְזֶה מֵאָה כּוּלְּהֹן חַייָבִין. כַּמָּה שִׁיעוּרָן לְהָמִית. עֲשָׂרָה טְפָחִים. וּלְהַזִּיק. כָּל שֶׁהוּא. סוּמַכוֹס אוֹמֵר. 5a לְעוֹמְקוֹ שְׁלֹשָׁה וְרָחְבּוֹ אַרְבָּעָה. רִבִּי לָֽעְזָר הַקַּפָּר אוֹמֵר. כִּמְלוֹאוֹ שֶׁלַּנּוֹפֵל. וּמָהוּ מְלוֹאוֹ שֶׁלַּנּוֹפֵל. אֲפִילוּ תַרְנְגוֹל וַאֲפִילוּ גָמָל.
Pnei Moshe (non traduit)
אפילו תרנגול אפי' גמל. כלומר הכל אחד אם יש בו כדי ליזוק בעל חי קטן כמו תרנגול חייב גם על היזק גמל ומלואו של נופל דקאמר אם יש בו מלואו של איזה נופל דלפעמים אף הגמל יוכל ליזוק בו:
כמלואו של נופל. וקס''ד לפי ערך הבעל חי שנופל בו ויוכל ליזוק והיינו דקא מתמה ומהו מלואו של נופל א''כ נתת דבריך לשיעורין דלב''ח קטן די בחפירה כל שהוא ולגדול לפי גדלו:
לעומקו וכו'. צריך שיהא בו עומק שלשה וארכו ורחבו ארבעה טפחים ואז הוא שיעור היזק:
כמה שיעורן. אבור בעלמא קאי ולפרש כמה יהא בעמקו ויהיה בו שיעור היזק:
דתני חפר וכו'. וזה סייעתא שאם היה במעשה הראשון כדי שיעור מיתה אז הוא ג''כ חייב:
א''ר סימון. אפילו תימא כשלא אמר לו לקנות ותיפתר בשחפר הראשון בחולות ולא היה בו חיזוק ולפיכך האחרון שסיידו וכיירו ועשה בו חיזוק הוא חייב:
שמירת נזקין כשמירת קנין. דברים שקונים בהן לקנין מו''מ קונין ג''כ לענין שמירת נזקין שיהא חייב עליו:
בשאמר לו סוד וכו'. והילכך הוא קנה ושלו הוא והוא חייב עליו:
יהא חייב. ואמאי הרי הראשון חפר בו עשרה:
שניהן חייבין. ובתוספתא גריס האחרון חייב וכן משמע לקמן:
וסיידו וכיירו. שסדו בסיד ועשה בו איזה ציור וחיזוק:
כיני מתניתא. כ''צ לגרוס בדברי רבי אחר שניהן לנזקין שאם הוזק בו השור ישלמו בין שניהן:
ואחר הראשון לנזקין. שהרי הוא חפר תשעה ויש בו שיעור נזקין:
האחרון חייב. שהרי לא היה בו שיעור מיתה והוא השלים לשיעור:
זה הבור. דבמקצת נזק שהכשיר חייב בכולו כדתנא חפר בור ט' טפחים וכו' וכן הוא בתוספתא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source